מחוזי/ סמכות שיפוט בהסכם עם פייפאל
נקבע כי לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בחוזה בו התקשרה פייפאל עם משתמשים ישראלים, למרות שהחוזה קבע סמכות שיפוט זרה והדיינות לפי דין זר.
מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת פייפאל שעוסקת בחיוב משתמשים בעמלת המרה שלא הוסדרה בחוזה. כחלק מהדיון עלתה שאלת הסמכות של בית המשפט לעסוק בנושא, כיוון שהסמכות לפי תנאי השימוש היא של בית המשפט בסינגפור ולפי הדין הסינגפורי.
בית המשפט ציין שפייפאל נותנת, באמצעות האינטרנט, שירות למאות אלפי אזרחים ישראלים. לצורך מתן השירותים היא הקימה אתר אינטרנט בעברית, המיועד לאזרחי ישראל, ואף נותנת שירותי תמיכה המיועדים לקהל הלקוחות הגדול שלה בישראל. במצב דברים זה, חיוב לקוחות פייפאל הישראלים להתדיין בבית משפט בסינגפור (תוך שמירה על זכותה של פייפאל לתבוע את לקוחותיה בישראל) ועל פי דין סינגפור, היא הוראה שכל תכליתה לחסום את דרכם של הלקוחות לממש את זכויותיהם.
בית המשפט פסק כי התניה צריכה להיחשב כבטלה. חברה בינלאומית המשווקת את סחורתה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל. בית המשפט הוסיף כי העובדה שפעילותם של תאגידי ענק מסוימים נעשית באופן עיקרי באמצעות האינטרנט, איננה מקנה להם חסינות מפני התדיינות בבתי משפט בישראל ועל פי הדין הישראלי.
(ת"צ 39292-04-13 קלינגהופר נ' PayPal Pte. Ltd)
The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.