למשבר נגיף הקורונה השלכות כלכליות רבות. בין השאר על יחסי עובד-מעביד, היכולת לפרוע הלוואות, וכדומה. מה יחס ההלכה לעניינים אלה?
מאז שנחתה עלינו מכת הקורונה, הציבור הדתי עוסק יומם וליל בשאלות כגון תפילה במניין, ליל הסדר בזום, טבילת נשים במקווה וכהנה וכהנה. לי נדמה שיש נושא נוסף שמצריך דיון, הכוונה, ופסיקה הלכתית. כוונתי למשמעות הכלכלית של המגפה. דבר אחד ברור לחלוטין - לקורונה תהיה השפעה דרמטית על כלכלת העולם, כמו גם על כלכלת מדינת ישראל ותושביה.
בראש ובראשונה, המגפה תשפיע על יכולתם של אנשים לקיים התחייבויות פיננסיות שלקחו על עצמם לפני פרוץ המגיפה. אנשים לקחו הלוואות כי הניחו שלא תהיה להם שום בעיה להחזיר אותן במועדן וכעת סביר כי חלק מהאנשים, כאלה שיפוטרו מעבודתם, למשל, או כאלה שהעסקים שלהם ייקלעו לקשיים, יתקשו לפרוע את ההלוואות בזמן ובמלואן. מהעבר השני, מלווים שציפוי לפרעונות כסף בזמן מהלווים יתקשו להתמודד עם דחיית פרעונות ועוד יותר עם מחיקת חובות אלו. למרות שהיקף הנזק הכלכלי לא ידוע בשלב זה, נראה לי שיש מקום לפתח שיח )הלכתי, כלכלי ומוסרי( בנושא.
הציבור הרחב מכיר את כללי היתר עסקא והלוואות עם ריבית, אבל נדמה כי וירוס הקורונה מביא עימו גם הזדמנות נדירה להגדיר באופן יותר מדויק את הלכות מלווה ולווה במצב שבו הלווה מתקשה להחזיר הלוואה שכבר נלקחה.
בפרשת משפטים )שמות כב, כד-כו(, התורה מצווה "אִ ם־כֶּ סֶ ף׀ תַּ לְ וֶ ה אֶ ת־עַ מִּ י אֶ ת־הֶֽ עָ נִ י עִ מָּ ְך ֹלא־ תִ הְ יֶ ה לֹו כְּ נֹשֶ ׁ ה ֹלֽ א־תְ שִ ׂימּון עָ לָ יו נֶֽ שֶ ׁ ְך." ענין איסורי ריבית )נשך( מופיע בסוף הפסוק הראשון. האיסור היותר בסיסי הוא "לא להיות לא כנשה." כפי שהרמב"ן )רמב"ן שמות כ"ב:כ"ד( הסביר: "לא תהיה לו כנושה – הוא המלווה, יאמר שלא תהיה לו כמלווה שהוא כמושל ללווה, כעניין שכתוב: ועבד לוה לאיש מלוה )משלי כ"ב:ז'(, אבל תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך לעולם." או כפי ששד"ל )שמות כ"ב:כ"ד( הסביר "התורה צותה לישראל שינהגו זה עם זה לא במשפט לבד, אלא בחסד וברחמים ובאחווה...אם לא יוכל לשלם למועד הקצוב, ויבקש ממך שתאריך לו הזמן, אל תעשה כדרך הנושים שאינם מאריכים הזמן אלא ברבית." הרמב"ם בהלכות מלוה ולווה )א:ג(, אף מוסיף כי "אָ סּור לָ אָ דָ ם לְ הַ רְ אֹות עַ צְ מֹו לְ בַ עַ ל חֹובֹו בִּ זְ מַ ן שֶ ׁ ּיֹודֵ עַ שֶ ׁ אֵ ין לֹו. אֲ פִ ּלּו לַ עֲ בֹר לְ פָ נָ יו שֶ ׁ ֹּלא יַ פְ חִ ידֹו אֹו יַ כְ לִ ימֹו אַ ף עַ ל פִּ י שֶ ׁ אֵ ינֹו ּתֹובְ עֹו וְ אֵ ין צָ רִ יְך לֹומַ ר אִ ם תְּ בָ עֹו." במלים אחרות, מה שנדרש זה חמלה!
מן העבר השני, ישנם ויהיו ניסיונות של לווים שנפגעו פחות מאחרים לנצל את המגיפה ולדרוש דחיות והנחות אחרות. גם על כך חשוב לתת את הדעת. כפי שהרמב"ם פסק:
"הציבור הרחב מכיר את כללי היתר עסקא והלוואות עם ריבית, אבל נדמה כי וירוס הקורונה מביא עימו גם הזדמנות נדירה להגדיר באופן יותר מדויק את הלכות מלווה ולווה במצב שבו הלווה מתקשה להחזיר הלוואה שכבר נלקחה"
"ּוכְ שֵ ׁ ם שֶ ׁ אָ סּור לְ זֶ ה לִ תְ בֹּ עַ כָּ ְך אָ סּור לַ ּלוֶ ֹה לִ כְ ּבׁש מָ מֹון חֲ בֵ רֹו שֶ ׁ בְּ יָ דֹו וְ לֹומַ ר לֹו לֵ ְך וְ ׁשּוב וְ הּוא שֶ ׁ יֵּ ׁש לֹו שֶ ׁ נֶּ אֱ מַ ר )משלי ג':כ"ח( אַ ל תֹּ אמַ ר לְ רֵ עֲ ָך לֵ ְך וְ ׁשּוב. וְ כֵ ן אָ סּור לַ ּלוֶ ֹה לִ קַּ ח הַ לְ וָ אָ ה ּולְ הֹוצִ יאָ ּה שֶ ׁ ֹּלא לְ צֹרֶ ְך ּולְ אַ בְּ דָ ּה עַ ד שֶ ׁ ֹּלא יִ מְ צָ א בַּ עַ ל חֹוב מֵ אַ יִ ן יִ גְ בֶּ ה אַ ף עַ ל פִּ י שֶ ׁ הַ מַּ לְ וֶ ה עָ שִ ׁ יר גָּ דֹול. וְ עֹושֶ ׂה זֶ ה רָ שָ ׁ ע הּוא שֶ ׁנֶּ אֱ מַ ר )תהילים ל"ז:כ"א( לוֶ ֹה רָ שָ ׁ ע וְ ֹלא יְ שַ ׁ לֵּ ם. וְ צִ ּוּו חֲ כָ מִ ים )משנה אבות ב':י"ב( יְ הִ י מָ מֹון חֲ בֵ רְ ָך חָ בִ יב עָ לֶ יָך כְּ שֶ ׁ לָּ ְך".
מעבר ליחס שבין מלווה ולווה, יש להתייחס לאפשרות האמיתית שעסקים רבים יצטרכו לצמצם עלויות תפעול באופן משמעותי מאוד כדי לשרוד. גם בנושא זה, יש הרבה שניתן ללמוד ולהעלות לדיון ציבורי. כדוגמא, המשנה בבבא מציעא )ק"ה:( מאפשר לשוכר להפחית דמי שכירות ככל שנגרם לו נזק כתוצאה מ"מכת מדינה:
"המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו ר' יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו."
על כך פסק המחבר )חושן משפט שכ"ב:א'(:
"הַ חֹוכֵ ר אֹו הַ ּׂשֹוכֵ ר שָ ׂדֶ ה מֵ חֲ בֵ רֹו, וַ אֲ כָ לָ ּה חָ גָ ב אֹו נִ שְ ׁ דְּ פָ ה, אִ ם אֵ רַ ע דָּ בָ ר זֶ ה לְ רֹב הַ שָּ ׂדֹות שֶ ׁ ל אֹותָ ּה הָ עִ יר, מְ נַ כֶּ ה לֹו מֵ חֲ כִ ירֹו הַ כֹּ ל, לְ פִ י הַ הֶ פְ סֵ ד שֶ ׁאֵ רְ עֹו. וְ אִ ם ֹלא פָּ שְ ׁטָ ה הַ מַּ כָּ ה בְּ רֹב הַ שָּ ׂדֹות, אֵ ינֹו מְ נַ כֶּ ה לֹו מֵ חֲ כִ ירֹו אַ ף עַ ל פִּ י שֶ ׁנִּ שְ ׁתַּ דְּ פּו כָּ ל הַ שָּ ׂדֹות שֶ ׁל בַּ עַ ל הַ קַּ רְ קַ ע. נִ שְ ׁתַּ דְּ פּו כָּ ל הַ שָּ ׂדֹות שֶ ׁל הַ ּׂשֹוכֵ ר אֹו הַ חֹוכֵ ר, אַ ף עַ ל פִּ י שֶ ׁפָּ שְ ׁטָ ה הַ מַּ כָּ ה בְּ רֹב הַ שָּ ׂדֹות, אֵ ינֹו מְ נַ כֶּ ה לֹו מֵ חֲ כִ ירֹו, שֶ ׁאֵ ין זֶ ה הַ הֶ פְ סֵ ד תָּ לּוי אֶ לָּ א בַ ּׂשֹוכֵ ר."
האם קורונה עולה כדי מכת מדינה? מַ הֲ רַ "ם פַּ דָּ וואָ ה )סִ ימָ ן פ( פסק שמגפה שפרצה בוונציה לא נחשבה למכת מדינה כי רק מיעוט מהתושבים ברחו מהעיר. האם פסיקה זו מחייבת כשתושבי המדינה לא עוזבים את המדינה בכלל, אלא חייבים להישאר בבית? האם יש לחכות עוד כמה חודשים כדי לוודא "]ש[ארע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר"? מצד שני, האם שוכר חייב לצמצם נזקים לפני שמפחית דמי שכירות? איזה מאמצים מחייבת פסיקת הרמ"א )חושן משפט שכ"א:א( לפיו "וְ אִ ם אֶ פְ שָ ׁר לְ תַ קְּ נֹו עַ ל יְ דֵ י טֹרַ ח וְ תַ חְ ּבּולֹות, אֵ ינֹו מְ נַ כֶּ ה לֹו?"
ומה לגבי צמצום עלויות על ידי צמצום כח אדם? הרמ"א פסק )חושן משפט של"ד:א( כי "בְּ כָ ל אֹנֶ ס שֶ ׁאֵ רַ ע לַ ּפֹועַ ל, בֵּ ין שֶ ׁשְּ ׁנֵ יהֶ ם הָ יּו יֹודְ עִ ין שֶ ׁדֶּ רֶ ְך הָ אֹנֶ ס לָ בֹא אֹו שֶ ׁשְּ ׁנֵ יהֶ ן אֵ ינָ ן יֹודְ עִ ין, הָ וֵ י פְּ סֵ ידָ א דְ פֹועֵ ל. אֲ בָ ל אִ ם בַּ עַ ל הַ בַּ יִ ת יֹודֵ עַ וְ הַ ּפֹועֵ ל אֵ ינֹו יֹודֵ עַ , הָ וֵ י פְּ סֵ ידָ א דְ בַ עַ ל הַ בַּ יִ ת. וְ אִ ם הָ וֵ י מַ כַּ ת מְ דִ ינָ ה, עַ יֵּ ן לְ עֵ יל סִ ימָ ן שכ"א." האם משמעות הדברים שבמצב של מכת מדינה הנטל עובר למעביד-ולא לעובד? בהקשר זה, יש לתת את הדעת בסוגיית החל"ת ובאפשרות שהמדינה תשתתף לפחות באופן חלקי בנזק. האם בכלל מוצדק לשלוח לחל"ת? האם לאור הכלל שהמעביד סופג את נזקי מכת מדינה, הוא חייב לפצות עובדים על ההפרש בין מה שהמדינה משלמת לבין המשכורת שקיבל העובד לפני התחלת המגיפה? חלק מהפוסקים מדברים על הצורך לפשרה עם העובד מאחר וההלכה בעניין עודנה במחלוקת.
יש מקום לדיון ולמידה רבים, אך לא פחות מכך נדרשת הדרכה.
The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.
