Following the Financial Supervision legislation that was approved in 2016, a new memorandum was published, suggesting to anchor an additional section that will enable regulation in the non-bank credit sector (Hebrew):

1. כללי

1.1 ביום 27.3.2014 הורה היועץ המשפטי לממשלה על הקמת צוות בין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי) (להלן: “הצוות“), שהתבקש להמליץ על הסדרת הרגולציה לטווח הארוך בענף שירותי המטבע והאשראי החוץ בנקאי. הצוות הגיש את מסקנותיו והמלצותיו בחודש פברואר 2015, הצעת החוק פורסמה בנובמבר 2015 וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע”ו-2016 (להלן: “החוק“) אושר בכנסת ביום 18.7.2016.[1]

1.2 מטרת החוק היא, בין היתר, למנות רגולטור פיננסי אשר יסדיר את ענף נותני שירותי המטבע, ואת ענף האשראי החוץ מוסדי. המפקח על נותני שירותים פיננסיים, הוא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: “המפקח“). בנוסף, החוק בא להסדיר את תחום האגודות השיתופיות המורשות לתת שירותי פיקדון ואשראי ותחום מנפיקי כרטיס אשראי שלא על ידי סולק או תאגיד בנקאי.

1.3 בחוק ניתנו למפקח סמכויות אסדרה, פיקוח ואכיפה נרחבות, על מנת לפקח על הגופים בענף נותני שירותי המטבע ובענף האשראי החוץ מוסדי, כדי מחד להביא לפיתוחם וליצירת חלופה הולמת למערכת הבנקאית בתחום מתן השירותים הפיננסיים, ומאידך למנוע מגורמי פשיעה וגורמים עבריינים מלעשות בהם שימוש למטרות בלתי חוקיות.

1.4 יצוין כי חוק זה מהווה צעד אחד מהצעדים המתוכננים ליישום המלצות ומסקנות הצוות. בהמשך מוצע לעגן בחקיקה גם הסדרים לעניין שירותים פיננסיים נוספים, ובכללם: שירותי תשלום, שירותי סליקה וכדומה. המטרה ליצור אסדרה כוללת מקיפה וקוהרנטית של כל שוק מתן השירותים הפיננסיים והגופים הפועלים בו.

2. שינוי וקביעת הגדרות מרכזיות

2.1 החוק מרחיב את ההגדרה הקיימת של “נותני שירותי מטבע” בחוק איסור הלבנת הון, תש”ס-2000 (להלן: “חוק איסור הלבנת הון“) ומחליפה בהגדרה של “נותן שירותים פיננסיים”, לפיה, מדובר בנותן שירותים פיננסיים כהגדרתו בחוק וכן מי שעיסוקו במתן שירות פיננסי כהגדרתו בחוק ואינו בעל רישיון לפי אותו חוק, ולמעט תאגיד בנקאי וכל גוף אחר המנוי בתוספת השלישית לחוק איסור הלבנת הון. בהתאם, פרק ד’1 לחוק איסור הלבנת הון, בטל.

2.2 על פי החוק, “נותן שירותים פיננסיים” הינו בעל רישיון למתן שירותים פיננסים, כאשר, ההגדרה כוללת את כל בעלי הרישיונות לפי החוק. “שירות פיננסי” כולל מתן אשראי, שירות בנכס פיננסי, שירותי פקדון ואשראי והנפקה של כרטיסי אשראי. “שירות בנכס פיננסי” הוא כל פעולה מהמפורטות להלן, שאין בה מתן אשראי, הנעשית על דרך עיסוק: (1) החלפה של נכס פיננסי בנכס פיננסי אחר, לרבות פידיון, פריטה, המרה, מכירה או העברה של נכס פיננסי; (2) ניהול או שמירה של נכס פיננסי, לרבות באמצעות כספת.

2.3 כמו כן, החוק מגדיר באופן רחב מונח חדש של “מתן אשראי”, לפיו, מדובר במתן אשראי דרך עיסוק, למעט הנפקה של כרטיסי אשראי (ופעולות נוספות שקבע השר באישור ועדת הכספים של הכנסת), ולרבות העמדת מסגרת אשראי, בין השאר באחת מאלה: שירותי ניכיון, מתן אשראי כנגד המחאת זכותו של מקבל האשראי לקבל נכסים פיננסיים מאחר, מתן אשראי אגב מימון רכישה או השכרה, מתן ערבות להתחייבות של אחר ומתן אשראי שכנגדו משועבד נכס בלא זכות חזרה אל מקבל האשראי בשל אי-קיום החיוב.

2.4 בנוסף, החוק מרחיב את הגדרת המונח “נכס פיננסי” כך שיכלול את כלל אמצעי התשלום המסורתיים, בין היתר, מזומן, שיק, שטר חוב, המחאה בנקאות וכיו”ב וכן כרטיסים נטענים (Prepaid) ומטבע וירטואלי.

2.5 החוק קובע מספר סוגי רישיונות למתן שירותים פיננסיים: רישיון למתן אשראי, רישיון למתן שירות בנכס פיננסי, רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי ורישיון הנפקה, שעליהם יחולו החובות המוטלים בחוק על נותני שירותים פיננסיים.

3. דרישת רישיון לצורך מתן שירות בנכס פיננסי או מתן אשראי

3.1 החוק קובע כי לא יעסוק אדם במתן שירות בנכס פיננסי או במתן אשראי אלא אם כן בידו רישיון למתן שירות בנכס פיננסי או רישיון למתן אשראי. החוק מחריג את חובת הרישוי, והיא אינה חלה למעשה, על מספר גופים, בין היתר: בורסה וחבר בורסה, תאגיד בנקאי ותאגיד עזר, תאגיד שהוקם לפי דין, מסלקה וחבר מסלקה, מנהל תיקי השקעות, מנהל קרנות נאמנות, מבטח, חברה מנהלת של קופות גמל, מי שעיסוקו ברכישה של אגרות חוב שהוצעו לציבור על פי תשקיף, יחיד שעיסוקו במתן אשראי באמצעות מפעיל אתר אינטרנט המיועד למתן הלוואות ולקבלתן – אם מפעיל האתר אינו נותן ההלוואה או מקבלה לעניין עיסוק כאמור וכדומה.

3.2 הרישיון למתן אשראי והרישיון למתן שירות בנכס פיננסי יכולים שיהיו רישיון בסיסי או רישיון מורחב. רישיון מורחב יינתן במידה והעיסוק במתן שירות או אשראי הוא ב”היקף פעילות נרחב”, כלומר:

3.2.1 לעניין רישיון למתן שירות בנכס פיננסי – מחזור עסקים העולה על 30 מיליון שקלים חדשים או על סכום גבוה יותר שקבע השר באישור ועדת הכספים של הכנסת;

3.2.2 לעניין רישיון למתן אשראי – צבר אשראי[2] העולה על 25 מיליון שקלים חדשים או על סכום גבוה יותר שקבע השר באישור ועדת הכספים של הכנסת.

4. דרישת רישיון לצורך מתן שירותי פיקדון ואשראי[3] או לצורך הנפקה של כרטיסי אשראי

4.1 החוק קובע כי אגודה שאינה תאגיד בנקאי לא תעסוק במתן שירותי פיקדון ואשראי, בהיקף פעילות הנמוך מהיקף פעילות בנקאי, אלא אם כן יש בידה רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי. חובת רישוי זו לא תחול על מבטח ועל חברה מנהלת. גם רישיון זה יכול שיהיה רישיון בסיסי או רישיון מורחב והחוק קובע את התנאים והשיקולים למתן רישיונות אלו. כמו כן החוק קובע הגבלות מיוחדות על בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי.

4.2 החוק קובע כי מי שעיסוקו במתן אשראי לא יעסוק גם בהנפקה של כרטיסי אשראי אלא אם כן יש בידו רישיון הנפקה. חובת רישוי זו לא תחול על מי שפטור מרישוי לפי שאר הרישיונות המצוינים לעיל. החוק קובע בנוסף את התנאים למתן רישיון זה וכן הגבלות מיוחדות על בעל רישיון הנפקה.

5. דרישות נוספות שנקבעו בחוק

5.1 היתר לשליטה או להחזקת אמצעי שליטה בנותן שירותים פיננסיים
החוק קובע כי לא ישלוט אדם בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד ולא יהיה אדם בעל עניין בנותן שירותים פיננסיים שהוא תאגיד אלא על פי היתר מהמפקח. הוראות אלו לא יחולו על מי שמחזיק אמצעי שליטה מכוח העברה על פי דין או על תאגיד שרכש אמצעי שליטה ממי ששולט בו.

5.2 דרישת הון עצמי מזערי
החוק קובע כי לנותן שירותים פיננסיים יהיה הון עצמי מזערי כשהוא חופשי מכל שעבוד או עיקול, בסכומים המפורטים להלן:

5.2.1 נותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון בסיסי – לעניין בעל רישיון למתן שירות בנכס פיננסי – 300,000 ₪; לעניין בעל רישיון למתן אשראי – 500,000 ₪; לעניין בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי – 800,000 אלף ₪.

5.2.2 נותן שירותים פיננסיים שהוא בעל רישיון מורחב – לעניין בעל רישיון למתן שירות בנכס פיננסי – 1,000,000 ₪; לעניין בעל רישיון למתן אשראי, בהתאם לצבר האשראי שלו;[4] לעניין בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי, בהתאם לצבר האשראי שלו או לצבר הפיקדונות שלו.[5]

5.3 בנוסף לאמור, ביחס לנותן שירותים פיננסיים נקבע בחוק גם תנאי כשירות לכהונה כנושא משרה; הגבלות על ניהול עסקים; חובות דיווח שונות; חובות כלפי צרכנים לרבות איסור הטעייה, גילוי נאות ומגבלות לגבי קטינים; הוראות שמירה על יכולת לקיים התחייבויות ועל ניהול תקין; מתן סמכויות פיקוח נרחבות למפקח לרבות סמכות להטיל עיצומים כספיים; קביעת עבירות פליליות, לרבות עבירה של פעילות ללא רישיון מתאים, וכיו”ב.

5.4 כמו כן, נקבעה בחוק הוראה בעניין פירעון מוקדם להלוואה. לפיה, מי שקיבל הלוואה מבעל רישיון למתן אשראי או מבעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי, יהיה רשאי, על אף כל הסכם הקובע אחרת, לפרוע את יתרת ההלוואה לפני המועד שנקבע לפירעונה, לרבות תשלום עמלה לבעל הרישיון בידי מי שביקש לפרוע את ההלוואה כאמור.

6. שירות להשוואת עלויות פיננסיות

6.1 עוד נקבע בחוק במסגרת פרק יא’ כי גוף פיננסי, לפי הגדרתו בפרק זה,[6] יאפשר ללקוח או לנותן שירות להשוואת עלויות[7] שקיבל ייפוי כוח מאת הלקוח, לבקשת הלקוח או נותן השירות, לצפות באופן מקוון במידע פיננסי הנוגע ללקוח והנמצא בידי הגוף הפיננסי. הצפייה במידע פיננסי זה תיעשה באמצעות מנגנון טכנולוגי מאובטח והכל באופן המאפשר צפייה במידע בלבד בלא אפשרות לביצוע פעולות בחשבון.

6.2 נקבע בחוק כי אדם שאינו הלקוח לא יעשה, דרך עיסוק, כל שימוש במידע פיננסי הנוגע ללקוח שהגיע לידיו באופן מקוון, אלא אם הוא נותן שירות להשוואת עלויות. בהתאם, נקבעו בחוק שימושים מותרים במידע פיננסי מקוון לנותני שירות להשוואת עלויות, רק לשם מתן השירותים המפורטים בפרק, בין היתר, השוואת עלויות פיננסיות, ריכוז מידע פיננסי הנוגע ללקוח, ייעוץ בדבר התנהלות פיננסית וכן הלאה.

6.3 החוק קובע גם חובות אמון וזהירות של נותן שירות להשוואת עלויות, מחיל על נותן שירות להשוואת עלויות סעיפי הרלוונטיים לנותן שירותים פיננסיים, בין היתר ביחס לשמירה על ענייני הלקוח, שמירה על יכולת לקיים התחייבויות ועל ניהול תקין וכדומה. כמו כן, החוק קובע פעולות אשר בעת הפרתן ניתן להטיל עיצום כספי על המפר וכן הלאה.

7. הוראות מעבר

7.1 החוק ייכנס לתוקף בחודש יוני 2017 בכל הנוגע לנותני שירותי אשראי ובחודש יוני 2018 בכל הנוגע לנותני שירות בנכס פיננסי.

7.2 החוק קובע כי מי שערב כניסת החוק לתוקף החזיק אמצעי שליטה בעוסק ותיק (מי שעסק ערב יום כניסת החוק לתוקף במתן אשראי או במתן שירות בנכס פיננסי) בשיעור הטעון היתר או כיהן כנושא משרה בעוסק ותיק, והעוסק קיבל רישיון לפי החוק, יראו את המחזיק כבעל היתר ונושא המשרה רשאי להמשיך לכהן כנושא משרה באותו עוסק ותיק.

8. תזכיר חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים בנושא פלטפורמות מקוונות לתיווך באשראי

8.1 בימים אלו תלוי ועומד תזכיר חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (פלטפורמות מקוונות לתיווך באשראי), התשע”ז-2017 (להלן: “תזכיר החוק“). התזכיר מבקש לעגן בחקיקה מקטע נוסף בחוק הפיקוח שיסדיר את סקטור האשראי החוץ בנקאי באמצעות פלטפורמה המתווכת באופן מקוון – מתן אשראי בין מלווים ללווים שהם יחידים (להלן: “פלטפורמת P2P או פלטפורמה“). פלטפורמת ה-P2P, מקשרת באמצעות רשת האינטרנט בין לווים למלווים. הלווה והמלווה מתקשרים כל אחד באופן ישיר עם הפלטפורמה ואינם עורכים כל התקשרות ביניהם. כמו כן, מהווה הפלטפורמה גם גורם תפעולי אשר ינקוט בהליכים מסוימים לגביית החובות מהלווים עבור המלווים בפלטפורמה.

8.2 בתזכיר החוק מוצע להרחיב את סמכויות המפקח על שירותים פיננסיים מוסדרים ולקבוע כי יפקח אף על פעילות הפלטפורמות. בהתאם, מוצע לקבוע כלים וסמכויות למפקח לצורך הסדרת פעילות הפלטפורמות והפיקוח עליהן, וזאת במספר היבטים: היבט הפיקוח הרגולטורי, היבט הפיקוח הצרכני כלפי לווים, היבט הפיקוח הצרכני כלפי מלווים וכן היבט של קידום תחרות אפקטיבית לטובת הלקוח. כמו כן, מוצע כי הפעלת הפלטפורמה תותנה בקבלת רישיון מהמפקח ולחלק את הרישיון להפעלת פלטפורמה לשני סוגים, בסיסי ומורחב, אשר ההבדל ביניהם יתבסס על סך אשראי החובות הקיים בפלטפורמה כלפי המלווים.

8.3 מוצע לקבוע בנוסף למגבלות הכלליות החלות על בעל רישיון למתן שירותים פיננסיים, הגבלות ייחודיות שיחולו על בעל רישיון לתיווך מקוון באשראי. במסגרת מגבלות אלו מוצע לקבוע, בין היתר, כי פעילות הפלטפורמה תיעשה באמצעות חשבון נאמנות המתנהל באמצעות מערכת סגורה בלבד ואף לקבוע חובת נאמנות של בעל הרישיון לתיווך מקוון באשראי כלפי המלווה וכלפי הלווה.

________

[1] החוק תוקן לאחר מכן בסוף שנת 2016 במסגרת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע”ז-2016, וכן בתחילת שנת 2017 במסגרת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע”ז-2017.

[2] “צבר אשראי” – סך כל החובות כלפי בעל רישיון למתן אשראי, בשל אשראי שנתן בפועל, בתוספת 10% מסך מסגרות האשראי שנתן; לעניין זה, “מסגרת אשראי” – התחייבות להעמדת אשראי בסכום מסוים, בניכוי סך האשראי שניתן בפועל מתוך הסכום האמור.

[3] “שירותי פיקדון ואשראי” – קבלת פיקדונות ומתן אשראי, כאחת, הנעשים דרך עיסוק, ובלבד שהפיקדונות או האשראי, כולם או חלקם, נושאי ריבית.

[4] (1) צבר אשראי של 25 מיליוני ₪ עד 50 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 1,000,000 ₪; (2) צבר אשראי מעל 50 מיליוני ₪ עד 100 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 2,000,000 ₪; (3) צבר אשראי מעל 100 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 4,000,000 ₪.

[5] (1) צבר אשראי של 25 מיליוני ₪ עד 50 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 1,000,000 ₪; (2) צבר אשראי מעל 50 מיליוני ₪ עד 1,000 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 1,500,000 ₪; (3) צבר אשראי מעל 1,000 מיליוני ₪ הדרישה להון עצמי של 3,000,000 ₪.

[6] בפרק זה, “גוף פיננסי” – כל אחד מאלה: (1) תאגיד בנקאי; (2) בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי; (3) גוף אחר שעיסוקו בתחום הפיננסי, שקבע השר, בהסכמת שר המשפטים.

[7] “נותן שירות להשוואת עלויות” – מי שרשום במרשם המתנהל לפי סעיף 70ז; “שירות להשוואת עלויות” – כל אחד מהשירותים המנויים בסעיף 70ד(א).

The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.